תחנת משטרת מדריד המרכזית, ספרד, מרץ 2023
חוקרי המז"פ פכרו את ידיהם בייאוש נוכח המצב המביש אליו נקלעו בעל כורחם.
המכה שתוקפת את מדינות אירופה בזו אחר זו הגיעה גם אליהם.
יצירת האומנות "לאס מנינאס" ששכנה עד אתמול בלילה במוזיאון הפראדו נגנבה.
או אולי התאדתה?
בהתחשב בנתונים, זה נחשב עוד סביר.
הכול נשאר במקום ללא כל תזוזה, רק היצירה עצמה פשוט—נעלמה?
כריסטיאנו גונזלס, מפקד משטרת מדריד בן ה־47, חכך בפדחתו במבוכה מה.
הוא ישב ליד השולחן שבמשרדו כשמולו דף חלק ולבן. כוסות קפה ריקות שהתגוללו סביב סיפקו תפאורה משכנעת למדי.
כיווני חקירה?
הם לא נראים באופק.
אולי...
רגע...
אולי באמת?!
לונדון, המוזיאון הבריטי, אוקטובר 2022
המאבטחים קפאו על מקומם, תמהיל של חוסר אונים והלם מהמם בעיניהם.
אז גל התקיפות במוזיאונים העולמיים הגיע גם לכאן.
המשטרה פתחה בחקירה, אך התיק נסגר מחוסר ראיות.
אבן הרוזטה נעלמה.
בריסל, בלגיה, דצמבר 2022
המשטרה עמדה מיואשת למול פמליות העיתונאים שהגיעו למקום. הכנופייה לא פסחה על מדינתם, והיום בצהריים התקבלה קריאה שדיווחה על שוד במוזיאון הבלגי הלאומי.
חצי שעה לפני כן, תחנת המשטרה המחוזית, בריסל.
סלו קמיירבי, מפקד התחנה, ישב בנחת ושיחק שש בש על לוח זכוכית עם ורנמו מושאן, אחד משוטרי התחנה.
הקריאה, שהתקבלה אצל היומנאי התורן פורבו ונטה, הועברה מיידית אליו, והמפקד קפץ ממקומו כנשוך נחש, הופך תוך כך את לוח המשחק ומעליו את כוס תה הצמחים.
כל שוטרי התחנה הוקפצו לזירה, אך מהשודדים כבר לא נשאר אף זכר...
במרחק לא גדול משם, ישב אדם בעל צלקת שהתנוססה מהעין ללחי וחכך ידיו בהנאה גלויה.
יון, עבר, מרץ 2023, מוזיאון האקרופוליס, אתונה
המאבטח עמד במקומו כהלום קרב.
איך זה הגיוני?
כמו כולם, הם היו שאננים למדי במחשבה שהמכה המתפשטת לא תחדור לגבולותיהם.
אבל היא כן.
עובדה.
המציאות לעגה להם באותו רגע.
הפריט הארכיאולוגי מהפרתנון נשדד.
וכמו תמיד, נסגר התיק מחוסר ראיות.
גרנד קניון, חיפה, מרץ 2023
צעיר כבן 19, בעל תווי פנים מזרחיים מובהקים, יצא מתוך טויוטה קורולה לבנה.
דקה לאחר מכן הפך המקום לשדה קטל תרתי משמע.
צווחות היסטריות, פחד עמוק, פצועים וקרבנות המוות.
כדור שנורה לעבר המחבל שרט את כתפו, והוא נמלט משם, מהיר כברק, כשהוא לופת את הכתף הפגועה.
הוא רץ לכיוון הרכב שהמתין לו בצד.
טויוטה קורולה לבנה, לוחית רישוי צהובה.
הרכב שעט משם בשאגת צמיגים, מותיר את המקום אפוף בשקט מעורפל.
שקט של מוות, של חידלון.
שקט שהיווה חותמת של דם על עוד אירוע קשה בתולדות העם היושב בציון.
ראשון לציון, ינואר 2023
עומרי בן דוד ישב במעבדה, מנסה לפענח דגימות דם שנתן לו גיא, ועל הדרך גם טביעות אצבע.
הוא דגם טביעות בזהירות, מריץ אותם בתוכנה לזיהוי.
למרות שהוא ידע שאין הרבה סיכויים שתמצא.
...15%
...20%
!100%
יש תוצאה!
אבל... למה?!
"הלו גיא, שומע?"
"ברור אחשלי, תודה להשם, שומע". גיא נלהב כדרכו בקודש.
"נמצאה. תוצאה אחת. אחת ויחידה, לטביעת האצבע". עומרי עיין שוב בפרטים.
"באמת?"
"השם הוא דנית אוליאל, ואיך שלא—מדרום תל אביב".
כביש הרצליה תל אביב, ינואר 2023
צעיר כבן 26 יצא מתוך מאזדה שחורה.
הוא תר בעיניו אחר דבר מה, ומשמצא את מבוקשו, העמיס את המטען על רכבו והסתלק מן המקום בשאגת צמיגים מחרישת אוזניים.
לחוקרי המז"פ שיבואו לאחר מכן לא תישארנה מספיק ראיות.
מקום לא ידוע
לחיצת יד רשמית וניד ראש היו מעל ומעבר.
"עבודה טובה".
הגבוה בעל הצלקת הישיר אליהם מבט.
"יש לכם מנוחה עד מחר בעשר בבוקר".
הם הנהנו, יוצאים מהדירה וסוגרים אחריהם את הדלת בהדגשה.
קשה באימונים, קל בקרב.
לא הם אמרו את המשפט הזה.
האפלה סיפקה להם את מיטב התנאים לביצוע הפעולה המושלמת.
עיני הנץ של הגבוה מבין השלושה התבייתו על המטרה, מגלות ניצוץ נחוש וחסר התפשרות באישוניו הירוקים.
השניים האחרים התפצלו, כל אחד למקומו שלו.
השקט עטף אותם מכל צידי המבנה.
הם לא הפרו אותו.
שלוש דקות לאחר מכן הם כבר היו על הרכב, בדרך ליעד הסופי.
עוד פעולה שעברה חלק ללא תקלות.
האובייקט איתם.
"איך נחלצת מנרי? במקרה הזה היית אמור לשבת עכשיו במשרד מעצבן ולמלא דוחו"ת מעצבנים על האירוע, לא?"
סער הגיש לו קפה.
"חה. נראלך שהוא יצליח לעכב אותי? אני גמור. מה גמור? מותש! הוא ידע שאם אני לא משתחרר הרגע בכיף אני מעיף לו איזו סטירה".
יהב דחה את הקפה.
"יש שמרלינג..?"
גיא יצא מן החדר הפנימי.
"יהב!"
"תראה איך 'תה נראה! אין מצב להסתדר רגע ולהראות כמו בנאדם?"
הוא תלה בו מבט נוזף.
"אמרת משהו?" המהם יהב מעם הטלפון.
גיא נאנח בהשלמה.
"לא. לא אמרתי כלום".
"טוב. אני חושב שאפרוש לשינה למה אני מפורק. לילה טוב חבר'ה".
הוא הפנה את המשפט האחרון לסער ולגיא שבינתיים התיישב על הספה.
"לילה טוב".
ענה לו גיא בעוד סער שקוע בחדשות.
"כל עיתונאי וכתב יותר חרטטן מהשני! כמה פרשנויות לאירוע אחד פשוט!"
סער נאנח.
בר מקומי, ניו יורק, ינואר 2022
יהב פקק את אצבעותיו בחוסר סבלנות בולט.
איפה הבנאדם למען השם?
ברמן צעיר ניגש אליו, חושף חיוך צחור שיניים.
"מה יזמין אדוני?"
הוא זיהה ביהב לקוח פוטנציאלי ככל הנראה.
"בלאק לייבל נקי, עם קרח בבקשה".
יהב שיחק את תפקיד הרשמיות בכל מאודו.
הצעיר הנהן, ניגש להביא ללקוח את מבוקשו.
סער נראה בפתח.
"כמה זמן! נראלך יש לי את כל היום לחכות לך?"
יהב תלה בו מבט מאשים מה.
"לא נרשמה התרגשות".
סער הסיט את הכיסא והתיישב.
"גם כן אתה! אי אפשר לדבר איתך!"
נזף בו יהב בחבריות.
"אז ככה", פתח סער, "מצאתי את המעקב שהוצמד עלינו כל הזמן הזה".
הוא הטיל את הפצצה.
מטה ה-C.I.A., לנגלי, וירג'יניה, ינואר 2022
סער עמד כעת למול קווין, אף שריר בפניו לא מעיד על הסערה המתחוללת בתוכו.
"אתה מוכן להסביר לי מה זה?"
סער החזיק בידו שבב מעקב והקלטה זעיר, מציג אותו לעיניו ההולכות ומצטמצמות של ראש מטה הסי.איי.אי.
"אה, זה".
קווין רגוע. שליו בשלווה שמסוגלת לשגע כל אדם נורמלי.
אבל סער אינו אדם נורמלי.
"כמו שאתה מבין, זה שבב מעקב. והקלטה. כן".
קווין חתך כל מילה.
"מצטער, אני ויהב נאלץ לעזוב. לא מתאים לנו בשום אופן להיות נתונים למעקב רצוף עשרים וארבע שבע ללא ידיעתנו".
סער דיבר בנימת אדישות יבשה.
"תעזבו. רק מודיע שנרי ישמע על זה".
פניו של קווין נותרו חתומות, ורק שריר עצבני שנע על יד עינו הימנית סיפר על הלחץ המפעם בו.
"וואו. באמת? בוא אני אגלה לך סוד: לא חשבתי אחרת".
את המילים האחרונות ירק סער בלחישה רוויית בוז, סב על עקביו ויצא מהחדר.
באותו זמן, מטה המוסד, ינואר 2022
נרי ישב במשרדו, עוסק בכתבת קונספירציות באתר YNET, כשהנייד הפרטי שלו צלצל.
"הלו?"
מי יכול להכיר את הפרטי שלו?
"היי נרי! אני ויהב עוזבים. פשוט רציתי לעדכן לפני שקווין יקדים אותי. ביוש!"
סער נשמע עליז.
"רגע, רגע, רגע! מה אמרת?!"
נרי המום.
שיהיה בריא סער הזה.
"אני. ויהב. חוזרים. לארץ".
הוא חתך את ההברות בזו אחר זו.
"אבל, למה?"
נרי כמעט חסר אונים.
"קווין יסביר לך כבר".
נרי פלט אנחה קלה.
יש סיכוי לא קטן שכתבת הקונספירציות הבאה תהיה על פקודו הנחמדצ'יק הזה...
מטה המוסד הראשי, ינואר 2023
"אני! שונא! ניירת!"
סער הטיח את ערימת הניירות על השולחן.
נרי הביט בו במבט מתנשא מעט.
"אם שכחת מי פה הבוס..." הוא דיבר בציניות מושחזת.
"אתה לא הבוס! הבוס היחיד זה מי שלמעלה".
אצבעו הזדקרה כלפי השמיים זרועי הכוכבים.
"איפה השמרלינג?"
איפשהו בעולם, ינואר 2024
קולות מהוסים בקעו מהחדר הראשון בקומה.
הוא צעד בביטחון לעבר החדר, נקש מספר נקישות על הדלת הפתוחה למחצה, ונכנס.
השניים הפנו אליו את ראשיהם.
הוא התיישב על הכיסא הפנוי ללא הזמנה, מישיר מבט חד ליושב מולו.
"כן?"
הוא זרק את המילה הראשונה שעלתה בראשו.
היושב לצידו הניח את ידיו על טבלת השולחן והחל מרצה בשטף.
"תראו..."
הצעיר כסס את ציפורניו בעצבנות.
משום מה ביטחונו העצמי התפורר למול השניים.
"אני לא חושב שזה מתאים לי—"
הוא נקטע בגסות בידי הפרופסור.
"ממתי אתה כל כך צחור כפיים, אה?"
הוא ירק בבוז.
הצעיר שתק לרגע.
"אני! לא! עושה! את זה! בשום! אופן!!!"
הוא דפק על השולחן בזעם, מגחך בליבו על עצמו.
חה.
הביטחון שלו חזר מהפסקת הפרסומות אליו יצא.
איפשהו בעולם
"הלו".
"אני צריך עבודה".
"הוא כבר מגזים, אני צריך שתוציא אותו מהמשוואה".
"כמובן. תאריך ושעה?"
"לא חשוב. כמה שיותר מהר יותר טוב".
נתניה, ישראל, ינואר 2024
השקט ששרר במקום עמד להם לרועץ באותה מידה בה הועיל להם.
הם לא הרדימו את הישנים ממילא.
הכול פעל בתיאום מושלם.
שלוש דקות לאחר מכן היו החמישייה ישובים ברכב מסחרי לבן, כשבידיהם נתון מבוקשם.
יושב בשמיים ישחק.
השחייה הייתה מעולה.
הם נשארו בבריכה לכמה דקות ואז יצאו להתאמן באקרובטיקת אוויר.
הם עברו ממתקן למתקן, שריריהם הנפוחים מהווים תמורה הולמת למאמץ.
לאחר שלוש שעות שסחטו אותם מכל טיפת אנרגיה שעוד נותרה בגופם, הם ניגשו לארון הציוד הענק שניצב בסמוך לדלת היציאה, החזירו את הכלים ונכנסו לאמבטיית קרח צוננת.
רבע שעה לאחר מכן, אחרי שכבר יצאו מהאמבטיה רעננים ומסופקים, ולאחר שזוג חדש כבר יצא למגרש האימונים, טפח המפקד על גבם בגאווה השמורה לאלו שעושי רצונם עושים את המוטל עליהם על הצד הטוב ביותר.
הם התמוטטו על הספה, נענים לכוסות הקפה שהציע להם אקס — בחור שריר וגבוה במראה הולנדי טיפוסי.