פרק 4 — אין דבר כזה לתפוס את סער
מקום לא ידוע
לחיצת יד רשמית וניד ראש היו מעל ומעבר.
"עבודה טובה". הגבוה בעל הצלקת הישיר אליהם מבט.
"יש לכם מנוחה עד מחר בעשר בבוקר".
הם הנהנו, יוצאים מהדירה וסוגרים אחריהם את הדלת בהדגשה.
קשה באימונים, קל בקרב. לא הם אמרו את המשפט הזה.
"הלו".
"אני צריך עבודה".
"הוא כבר מגזים, אני צריך שתוציא אותו מהמשוואה".
"כמובן. תאריך ושעה?"
"לא חשוב. כמה שיותר מהר יותר טוב".
ישראל, כפר שמריהו, יולי 2022 — תמוז תשפ"ב
הוא התהלך בשקט, עיניו בולשות לכל עבר.
אם מגלים אותו עכשיו, הכל אבוד.
הוא שלף את הלפטופ מתוך התיק, מתחבר למצלמות הבית.
מעניין מאוד. זה לא משהו שידעו עליו לפני.
הוא שוטט ברשת האבטחה בעודו נצמד לכותל הצפוני של הבית.
מה הולך פה?! זה חשוד מידי מכדי להיות תמים כפי שמנסים לדמות את זה.
הוא לחץ על האוזניה הקטנה שתחובה תמידית באוזנו.
"השטח לא נקי. לא נראה שהכל בסדר". הוא דיבר בקור רוח.
תנועה חשודה על המסך צדה את תשומת ליבו.
הוא תקע עיניים שואלות במסך, כשאז זה קרה...
יד מתכת קרה נחה על כתפו בפתאומיות.
הוא הסתובב באחת, לובש על פניו מבע בטוח.
בעל יד המתכת פנה ישר ולעניין.
"מי אתה?"
הוא חייך חיוך עקום, חושף טור שיניים שכנראה עיני אורתודנט לא זכו לשזוף מעולם.
"נעים להכיר אותך מקרוב, ערן אפשטיין. או בשמך המקורי — מרקוס ריד".
גרמניה, מרץ 2020 — אדר תש"פ
הוא צנח בחסות האפלה על האדמה הקרה, עיניו סוקרות את המקום במהירות.
השגרירות במרחק חצי קילומטר מכאן. הוא פצח בריצה לעבר היעד.
למקום הוא הגיע אחרי עשר דקות של ריצה מהירה.
האור שבקע מהשגרירות הצית את חשדו.
אף אחד לא אמור להיות כאן עכשיו!
הוא נצמד לקיר המזרחי, מתקדם בצעדים מדודים לעבר החלון הענק.
אוושה מאחוריו גרמה לו להסב את ראשו.
מאוחר מידי.
הוא אוגף בטבעת שוטרים חמורי סבר.
ראשו סב לצדדים. גם הוא, עם כל יכולותיו הבלתי נלאות, לא יוכל להתגבר עליהם לבדו.
למקום התקרב אדם בהליכה מתנשאת מה.
זה הוא!!!...
גרמניה, מרץ 2020 — אדר תש"פ
"יורם?" סער תלה בו מבט משתומם.
"אני ולא אחר". יורם נתן בו עיניים שלוות.
מה זה אמור להיות?!
יורם סימן לשוטרים להתפזר.
"עכשיו אפשר להבין מה קורה פה?" עיניו של סער יורקות גיצים.
"כמובן. אם תרצה נוכל גם לשבת על כוס קפה. עדיף, לא?" יורם לא הוריד את ראשו.
סער פסע צעד אחד קדימה.
"אני רוצה לשמוע הרגע מה היה פה עכשיו".
"אז כנס כבר לרכב למען השם". יורם הדף אותו בידידות.
"נו? מה קרה?" סער הסכים לעצמו לפקוק את אצבעותיו בחוסר סבלנות.
"אתה צריך להבין סער, אנחנו לא מעוניינים בקונספירציות עם גרמניה..." יורם לא סיים את המשפט, וסער קם, מבטו הפגוע מסביר הכל גם ללא מילים.
לא מתאים לו להיות רגיש ונסער כל כך. אז מה הפעם?
גרמניה, מרץ 2020 — אדר תש"פ
יורם ישב עדיין ברכב, חסר אונים.
הוא שלף את הטאבלט מתא הכפפות.
"עצרנו אותו". הוא הקיש על אנטר.
אצבעותיו ריחפו לרגע על המקלדת בהיסוס, כשהוסיף: "אבל בו זמנית איבדנו אותו. בין פיזית ובין אמונית".
הוא נאנח.
כשאתה צריך לבחור בין קונספירציות עולמיות בין גרמניה וישראל לבין דיכוי סוכן מוסד, האפשרות תמיד תהיה זו הראשונה.
השאלה מתקשחת רק כשמדובר בסוכן על מבוקש מספר אחת בעולם כולו.
הטלפון צלצל.
"המפקד?" קולו של תומר עלה על הקו. "האובייקט נכנס למלון אונטר דן לידן, לנטרל?!"
יורם שתק.
"המפקד?" הצלף דיבר במהוסס.
"אל תנטרלו. אבל מה שכן — אני רוצה ארבע חבר'ה שישגיחו עליו בשבע עיניים כל צעד שהוא עושה". הוא פלט לפומית.
"שמונה עיניים". הוסיף תומר כבדרך אגב וניתק.
יורם יצא החוצה, צועד בהרהור תוך נשיאת תפילה חרישית שעשה את הדבר הנכון.
קריזות של לוחמים.
נתניה, ישראל, ינואר 2024 — שבט תשפ"ד
השקט ששרר במקום עמד להם לרועץ באותה מידה בה הועיל להם.
הם לא הרדימו את הישנים ממילא.
הכול פעל בתיאום מושלם.
שלוש דקות לאחר מכן היו החמישייה ישובים ברכב מסחרי לבן, כשבידיהם נתון מבוקשם.
יושב בשמיים ישחק.
האפלה סיפקה להם את מיטב התנאים לביצוע הפעולה המושלמת.
עיני הנץ של הגבוה מבין השלושה התבייתו על המטרה, מגלות ניצוץ נחוש וחסר התפשרות באישוניו הירוקים.
השניים האחרים התפצלו, כל אחד למקומו שלו.
השקט עטף אותם מכל צידי המבנה.
הם לא הפרו אותו.
שלוש דקות לאחר מכן הם כבר היו על הרכב, בדרך ליעד הסופי.
עוד פעולה שעברה חלק ללא תקלות.
האובייקט איתם.
טורקיה
נועם, ראש צוות, 17, קיבל בשניות את ההתראה.
"חברה, אנחנו מוקפצים". הוא הודיע לחלל הבית.
אבי הופיע בפתאומיות.
"נו נועם, מה קרה?"
"חכה שכולם יגיעו, יא חסר סבלנות כרוני".
הם תמיד ירדו זה על זה. בתור תחביב, זה הרגל לא רע.
שחר הופיע בפתח.
"אהל שחר! מקרה חירום, כולם בדרך".
חנן והלל הגיעו לבסוף סחוטי זיעה.
"טוב". הם התיישבו כולם סביב השולחן העגול.
"מוקפצים לאסקי שהיר, טורקיה. סוכן על שבגד ורצח את אחד מסוכני המוסד בדירתו. זה הולך להיות מרדף לא פשוט, אבל אנחנו נעשה את זה". נועם חדור מוטיבציה.
"שאלות?"
"כן. מי זה סוכן העל המדובר?" הלל מחה אגלי זיעה ממצחו.
שלושת הסוכנים הנהנו.
"מדובר בראש יחידת העלית 'סיני'. מדגדג לך השם סער זימרי?"
הם הגיעו בנפרד.
אבי הגיע ללבנון בהברחת גבול לא לבנה לגמרי ומשם לטורקיה.
נועם ושחר טסו כתיירים ישראליים תמימים למראה לטורקיה באופן ישיר וללא עצירות ביניים.
חנן והלל טסו לגאורגיה ומשם לטורקיה.
בשורה התחתונה, התאספו כולם בדירת המוסד הבטוחה באזור.
בשעה 4:30 לפנות בוקר השתרעו כולם על המיטות, לאחר התארגנות וסיכומים אחרונים ליום המחר.
רק נועם נשאר ער, מסדר דברים אחרונים הכוללים מסמכים ותעודות, תיקים ושאר צעצועים נחמדים.
התכתבות מסווגת
ע: הם הגיעו לטריטוריה שלך, אל תתן לזה לקרות.
ס: יודע. נראה לך שהם יצליחו לתפוס אותי? אם אני לא טועה, אני זה שהענקת לו את הכינוי 'צלופח', לא?
ע: צודק, ובכל זאת תמיד טוב להזהר. איך מתקדמים העניינים?
ס: הכל פועל לפי התכניות, הבאתם חומרים טובים.
ע: אמרתי לך. החברה שלי זה לא צחוק. הם לא עוד ג'ובניקים מסכנים...
ס: את זה כבר שמעתי. עכשיו תן לישון, יש לי יום ארוך מחר.
ע: לילט
ס: לילה טוב גם לך
לאחר סדרת החלפות של כלי רכב מזדמנים, תפס סער אופנוען, המם אותו בעזרת כמה מכות והעיף אותו לצד הדרך.
תודה לאל, האופנוע אצלו.
במרחק של 5 ק"מ ממנו ישבו שחר ואבי על אופנוע הארלי דיוידסון מבהיק, מאזינים למידע המודיעיני שהגיע אליהם בשידור חי הישר מישראל.
"סער נוסע בקו ישר, וכרגע מתביית על כל רכב אחד בלבד".
הם נשפו בתסכול מעורב בהקלה.
הוא עשה להם את המוות.
שחר האיץ, נכנס לשדה הראיה של סער.
שבריר שניה לאחר מכן הסתובב סוכן העל.
שבריר שניה מאוחר מידי.
קליע 7.62 ננעץ בחלק השמאלי העליון של גבו, מעט מתחת לכתף.
הוא נלחם.
אבל לפעמים צריך לדעת להרים ידיים, להכנע.
בתנועות קרות ולבבות קפואים הם העבירו אותו לרכב.
לדירת המסתור הם הגיעו 50 דקות לאחר מכן.
הרדימו את סער ונתנו לחובש של המוסד שהוקפץ בינתיים לטפל בו, בזמן שהלל הכין קפה שחור לכולם.
החמישייה התפרקדה על הספה בסלון.
"טוב חברים, אני חושב שהמשימה הושלמה". אמר נועם בסיפוק.
"כע, הישג מרשים שיירשם לודאי בספר דברי הימים לתולדות הסוכנים" מלמל חנן בעיניים עצומות.
הם עשו משמרות מסביב לשעון לשמירה על סער.
השפעת הסם פגה, אך סער לא פקח את עיניו, המשיך להעמיד פני ישן.
אבי צפה בדיוק בפרק של סדרה דוקומנטרית כשסער קם בזריזות מאיימת מהמיטה, תקע לשומר שלו אגרוף סוחט נשימה במרכז בית החזה ובקלילות נשל לעצמו את הנשק.
מקום הפציעה שידר ללא הרף אותות מייסרים על קיומו, אך סער התעלם.
רק כשהסתיימה המשמרת ואבי עדיין לא חזר, ניגש חנן לבדוק מה קורה.
הוא בהה באבי השרוע מעולף על הרצפה ובמיטה הריקה שעליה הונח פתק מאולתר.
'היה נחמד לשחק תופסת. ניפגש...'
חנן כבש בכוח את צעקת התסכול שאיימה להימלט מפיו ולהעיר את השכונה כולה.
הוא ניגש להעיר את אבי מהעילפון שהונחת עליו מאי שם.
מטה המוסד
"אוףףףף!!!" נרי הטיח את אגרופו בשולחן בתסכול מתפרץ.
"איך הוא מצליח להימלט כל פעם מחדש? זה..." הוא חיפש הגדרה שתהלום היטב את תחושותיו באותם רגעים. משלא מצא, רק חתם בזעם:
"טירוף!"
ההודעה על בריחתו הקלילה והמרשימה של סער הגיעה 2 דקות לפני כן.
הסלולרי רטט על השולחן.
הוא הרים אותו.
מספר בלתי מזוהה.
"הלו".
"נרי? יש מצב 'תה מארגן לי טיסה ישירה לארץ וחבילת שמרלינג לבן? אני בדודא כבר לפני יומיים".
"סער!"
"אבחנה נכונה". סער אדיש.
"כל המדינה על הרגליים בגללך ופתאום 'הוד מלכותו' החליט שהוא מתקשר! אז מה, מסגיר ת'צמך?"
זעם מהול בייאוש ניכרו בקולו של ראש המוסד.
הבחורצ'יק הזה מטרטר לו את הצורה.
"לא מסגיר ולא נעלי בית של חורף. כולה מבקש ממך לארגן לי משהו פיצפון יא חפרןןן!"
סער רטן.
"מארגן לך, מעצבן אחד".
הרמס"ד היסס מעט לפני שהוסיף:
"רק מיידע אותך שברגע שכף רגלך דורכת בארץ אתה עצור בעוון בגידה ורצח".
"ידוע, ידועעעע חפרת!" סער דיבר כבקיא בעניין המעצרים.
טוב, הוא באמת בקיא בזה.
"ותביא גם אקדח. עדיף שניים".
הוא ניתק לפני שנרי הספיק להגיב.
ראש המוסד בהה בטלפון במבט המום.
ילד קטן.
נרי הקפיץ את צוות 5, ביניהם ניב — טייס קרבי, והשאר — ניסן, מיקי, אסף, אופיר, ומתי — לוחמי קומנדו שיאיישו את המסוק.
על אף שהיה לו ברור שסער יגבור עליהם.
גם כשהוא חסר נשק, ועם פציעת ירי בגב.
המסוק יצא לדרך.
3 שעות לאחמ"כ, במסוק
"אנחנו מאבדים אותווו זה לא קורה לנו עכשיו! מורדי, תזריק לו ממריץ".
מנשה, ראש צוות עזרה ראשונה, היה שבוי בפאניקה.
חלל המסוק היה מלא אנשי מקצוע שטיפלו ללא הפוגה בסער, ובפצע הירי שלו.
הבריחה והזנחת הפציעה לא היטיבו איתו, ובסופו של דבר, גם סוכן העל המוכשר ביותר יתמוטט מתי שהוא במצב הזה.
בתל השומר נתנו לו טיפול מסור.
הן מבחינת אבטחה והן רפואה.
אך עוד באותו יום, שעות מספר לאחר שפקח את עיניו, צלח סער את משימת ההימלטות על אף המכשולים שניצבו בפניו, בדמות אזיק מחובר למיטה וזוג מאבטחים בפתח החדר.
הוא נישל אזרח אומלל מאופנועו, מבטיח בליבו שיעשה ככל יכולתו כדי להחזיר לבחורצ'יק ההמום את כלי הרכב, ותוך זמן קצר כבר נכנס בשערי המטה, מפתיע את נרי ההמום.
מסלק מעליו כל מאבטח או סוכן.
"אתה... אתה... מטומטם! חולה נפש! חסר בינה!" נרי ירה את מלוא הביטויים שהציע לו מוחו באותם רגעים אומללים.
"תודה. אתה לא הראשון שאומר לי את זה". סער היה עסוק בנבירה אחר חפיסת שמרלינג ראויה לשמה.
"אתה פשוט ילד קטן! רגע אחד אתה כמעט מת לי מבין האצבעות, וברגע הבא אוכל לי שמרלינג". את סוף המשפט העביר לנימה נוזפת.
"אתה מקריין את המצב כרגע? כי זה דבר ששנינו יודעים היטב. לא חידשת לא לי ולא לך שום דבר מהמונולוג הזה". סער ניגש למיניבר.
"אתה כבר בלתי צפוי..." נרי התיישב בחבטה מהדהדת על הכיסא.
"שמע, אין לי באמת כוח לנסוע עכשיו עד הרצליה, סבבה? אז תעשה לי טובה וסדר לי פה איזה מיטה. אני מת מעייפות". סער לא הוריד מפניו את מסכת האדישות.
נרי פלט כמעט משפט נוזף נוסף כשגיא נכנס לחדר.
"באנה אחשלי! רפואה שלמה!" הוא הגיש לסער חפיסת שמרלינג וזר בלוני הליום.
"מה אני, יולדת? שוקולדים ובלונים? כאילו, אנלא מתנגד אבל..." סער העניק חיבוק חברי לגיא, בשעה שנפתחה הדלת בפעם השניה.
לחדר נכנס כעת קובי, ראש השב"כ.
"הווווו את מי אני רואה כאן???" הוא הביט על סער בזדון טהור.
"סער, כרגע אתה עצור בחשד לבגידה. יותר נכון — בעוון בגידה. אתה בא איתנו".
קובי גייס את כל הסמכותיות שעוד נותרה לו מול סער.
"אה, כן? אז בוא אני אספר לך משהו: לא מעניין אותי". סער הסתובב חזרה לגיא.
"אהההה.... מר זימרי, אתה מתבקש בשם החוק להתלוות אלינו". קובי המושפל ניסה ללא הצלחה לאסוף אליו את כבודו האבוד.
"פחחחחח 'מר זימרי' הוא קורא לי... ומתי בדיוק ראית אותי מציית לחוק שאתה ככה חושב להרתיע אותי באמצעותו?" סער פלט גיחוך.
סער ישב כעת בחדר ריק במטה.
על השולחן לפניו הונחו כל הדוחות והעדויות שעליו למלא, מימינו התייצבה ערימה מכובדת של חפיסות שמרלינג מסוגים שונים, משמאלו מיניבר קטן והסלולרי שלו.
הוא מילא את הדוחות בזריזות, אך ככל שהתקדם כך נראה כאילו רק נוספים לו דוחות לערימה.