פרק ראשון — זה הוא

ישראל, פברואר 2020, שבט תש״פ

מטה המוסד הראשי

''אתה מבין? זה בנאדם שלוקח את החוק לידיים בכל מקום שבו הוא נמצא. מה שחסר לנו זה קונספירציות עולמיות עם גרמניה''. בעיניו של נרי שררה רצינות תהומית.

''אבל מצד שני'', יורם שיחק בעט שישב מיותם על השולחן עד עתה. ''הוא הטוב ביותר. אין לנו מי לשלוח אם לא אותו!''

נרי הדף את חבילת השמרלינג ליושב מולו. ''רוצה?''

זה האחרון חייך בתודה. ''אז מה בעצם אתה מציע?'' הוא שבר לעצמו קוביה.

נרי שלף תיקיה מאחת המגירות.

''זה מה שאני מציע''.

גרמניה, מרץ 2020, אדר תש״פ

הוא צנח בחסות האפלה על האדמה הקרה, עיניו סוקרות את המקום במהירות.

השגרירות במרחק חצי קילומטר מכאן. הוא פצח בריצה לעבר היעד.

למקום הוא הגיע אחרי עשר דקות של ריצה מהירה.

האור שבקע מהשגרירות הצית את חשדו.

אף אחד לא אמור להיות כאן עכשיו!

הוא נצמד לקיר המזרחי, מתקדם בצעדים מדודים לעבר החלון הענק.

אוושה מאחוריו גרמה לו להסב את ראשו.

מאוחר מידי. הוא אוגף בטבעת שוטרים חמורי סבר.

ראשו סב לצדדים. גם הוא, עם כל יכולותיו הבלתי נלאות, לא יוכל להתגבר עליהם לבדו.

למקום התקרב אדם בהליכה מתנשאת מה.

זה הוא!!!...

גרמניה, מרץ 2020, אדר תש״פ

''יורם?'' סער תלה בו מבט משתומם.

''אני ולא אחר''. יורם נתן בו עיניים שלוות.

מה זה אמור להיות?!

יורם סימן לשוטרים להתפזר.

''עכשיו אפשר להבין מה קורה פה?'' עיניו של סער יורקות גיצים.

''כמובן. אם תרצה נוכל גם לשבת על כוס קפה. עדיף, לא?'' יורם לא הוריד את ראשו.

סער פסע צעד אחד קדימה. ''אני רוצה לשמוע הרגע מה היה פה עכשיו''.

''אז כנס כבר לרכב למען השם'' יורם הדף אותו בידידות.

''נו? מה קרה?'' סער הסכים לעצמו לפקוק את אצבעותיו בחוסר סבלנות בולט.

''אתה צריך להבין סער, אנחנו לא מעוניינים בקונספירציות עם גרמניה...'' יורם לא סיים את המשפט, וסער קם, מבטו הפגוע מסביר הכל גם ללא מילים.

לא מתאים לו להיות רגיש ונסער כל כך. אז מה הפעם?

גרמניה, מרץ 2020, אדר תש״פ

יורם ישב עדיין ברכב, חסר אונים.

הוא שלף את הטאבלט מתא הכפפות.

''עצרנו אותו''. הוא הקיש על אנטר.

אצבעותיו ריחפו לרגע על המקלדת בהיסוס, כשהוסיף: ''אבל בו זמנית איבדנו אותו. בין פיזית ובין אמונית''.

הוא נאנח.

כשאתה צריך לבחור בין קונספירציות עולמיות בין גרמניה וישראל לבין דיכוי סוכן מוסד, האפשרות תמיד תהיה זו הראשונה.

השאלה מתקשחת רק כשמדובר בסוכן על מבוקש מספר אחת בעולם כולו.

הטלפון צלצל.

''המפקד?'' קולו של תומר עלה על הקו. ''האובייקט נכנס למלון אונטר דן לידן, לנטרל?!''

יורם שתק.

''המפקד?'' הצלף דבר במהוסס.

''אל תנטרלו. אבל מה שכן - אני רוצה ארבע חבר'ה שישגיחו עליו בשבע עיניים כל צעד שהוא עושה''. הוא פלט לפומית.

''שמונה עיניים''. הוסיף תומר כבדרך אגב וניתק.

יורם יצא החוצה, צועד בהרהור תוך נשיאת תפילה חרישית שעשה את הדבר הנכון.

קריזות של לוחמים.