פרק שישי
עברו חודשיים...
יעקוב שוב בבית, כל פעם שהוא מגיע הוא מביא אתו חדשות, שמלחיצות ככל שיהיהו, מרגיעות אותם. חוסר הידיעה קשה יותר מהכל.
הפעם הוא הגיע אחרי 3 שבועות שלא היה, שלושת השבועות הכי ארוכים שהיו עד עכשיו להינדה, הם ניסו להסתיר מהקטנים ובכללי מכולם את מה שהם יודעים וזה היה קשה מאד, מאד.
עכשיו סוף סוף הוא בבית, והינדה רק מחכה שהקטנים כבר ילכו לישון, היא יושבת על הספא ומנסה להתרכז בספר חדש שקיבלה אבל למרות שהספר מעניין, היא לא מצליחה, היא מתוחה מדי. יעקוב קולט את המתח שלה ומתיישב לידה על הספא, שלא תחכה ככה עד הערב.
"מה קורה אחות?" שאל יעקב, קולו לא מסגיר כלום.
הינדה הסתכלה עליו, אחרי כמה שניות חייכה "בסדר, ב"ה. מה אתך?" שאלה "איך לך שם? יש לך חברים? מה אתה בכלל עושה שם?" להינדה היה הרבה שאלות שהרבה זמן לא היה לה אפשרות לשאול אותו.
"הו הו" צחק יעקוב "הכל בסדר, הינדה. יש לי חברים, אני עובד אבל גם נהנה, ו... זהו בערך, את השאר אני לא כל כך יכול לספר" חייך יעקוב, תמיד היה טוב בלהציג... , וכי מה יספר לה? שלמרות שהכל לכאורה בסדר וועדת ההצלה שמנהלים קסטנר וברנד הכלה לפעול? שהם מקבלים ומסתירים מאות פליטים שמספרים סיפורי זוועה? שהם החלו לאסוף כסף ולהכין מסמכים מזויפים? מה יספר? אז הוא שתק, מחייך.
אבל כמו שהוא היה טוב בלהציג גם הינדה תמיד הייתה טובה בלקרוא אנשים, ועליה הוא לא הצליח לעבוד, לא לגמרי בכל אופן.
"נו יעקוב" היא אמרה "אתה רואה שכבר חודשיים אני שומרת בסוד את זה שהעו..." "כן כן" קטע אותה יעקוב מזהיר, הינדה שמה יד על פיה, גם אם יעקוב אסור לדבר על זה? היא בטוחה שאף אחד לא שומע... טוב נו... "בקיצור אז.. מה זה משנה אם תגיד לי עוד משהו, גם ככה אני כבר בקושי משחקת אם חברות שלי ואתה יכו..." "למה את לא משחקת אם חברותייך?" שוב קטע אותה יעקוב, גם כי זה כאב לו, שבגללו הינדה תאבד את החודשים האולי אחרונים שכן נשארו לה להנות אבל בעיקר כי ניסה לשנות את הנושא.
"כי.. ככה" לרגע נכבו עיינה של הינדה, תמיד הייתה מופנמת אבל דווקא הפעם לא רק זה מה שחסם אותה לספר, היא לא תתן לו להסית את הנושא "בכל אופן" היא התעוררה "לא זה הנושא, נו תגיד יעקוב, מה אתה עושה שם" תאמת זה לא עד כדי כך עניין אותה, אבל אחרי שככה הוא מסתיר אז זה כן.
"טוב.." יעקוב נכנע, מנמיך את קולו "אנחנו מזייפים כל מני תעודות ומסמכים לפליטים" אומנם הם באמת מכינים לפליטים אבל גם לעצמם, ואת זה הוא לא יגיד.
"אהה" הינדה נאנחה, למרות חששותיו של יעקוב הינדה כן הסתפקה בזה ועינייה נתמלאו עצב.
" היא כל כך רגישה, הינדה" חשב יעקוב, מתמלא באהבה לאחותו הקטנה, הלוואי עליו ככה לעצב מכל מקרה כזה, תאמת, הוא כבר רגיל.
"ואתם מצליחים?" שאלה אותו "אתם מצליחים לעזור להם?"
"לחלקם, ב"ה" הפעם לא שיקר, הם באמת עוזרים "יופי" הינדה התרצתה "יש לך חדשות טובות?"
"אממ, טוב, אם להיות כנים, אז לא, אין חדשות טובות" יעקוב נאנח, הינדה גם.
הם ישבו ושתקו עד שהגיע הערב ואבא חזר מהעבודה, עבודה שמצא במאמץ רב, רוב הגברים היהודים באותה תקופה עבדו בעבודות כפייה או בצבא בתנאים נוראים, היה מאד קשה למצוא עבודה כשהכללים לגבי היהודים הלכו והחמירו.
"מה נשמע ילדים?" שאל אבא בחיוך שאותו עייפות ניכרים עליו, את יעקוב כבר פגש בבוקר. "ב"ה אבא, מה אתך?" שאל יעקוב, מתחרט לרגע על כך שלא נמצא בבית ומשאיר לאבא את כל העבודה, לרגע.
"ברוך השם, הלך טוב היום" ענה אבא "מה"? יש חדשות יעקוב?, שנשב?" יעקוב הנהן, מרצין. יעקוב הלך לקרוא לאמא ואבא נשאר אם הינדה בסלון "מה קורה הינדה, שמחה שיעקוב פה?" "כן, מאד" חייכה הינדה, ואז הרצינה "מה נראה לך שהוא יספר?" היא שאלה. אבא הביט בהינדה, רואה את הדאגה והפחד בעינה ומחליט "הינדה אולי תלכי לישון? אני מבטיח לספר לך את הנקודות החשובות מחר, חבל שתשמעי פרטים מיותרים ותבהלי לחינם" הינדה התלבטה "באמת באמת?" היא שאלה "כן, באמת" הבטיח אבא. הינדה התלבטה ולבסוף הסכימה, נפנפה בידה לאבא, שהחזיר לה נשיקה באוויר, ואחר הלכה לאמא וליעקב וגם אותם ברכה בלילה טוב. יעקוב הרים גבה "את לא מסוקרנת הינדה?" שאל "אני כן, אבל אבא אמר שיספר לי מחר את הנקודות העיקריות, וגם אני חושבת שככה עדיף" ענתה באומץ. "צודקת, כל הכבוד על הבגרות" החזיר לה יעקוב. והינדה הלכה לחדרה, התישבה על המיטה ושקעה בהרהורים.
מאוחר בלילה אמה נכנסה לחדרה, רואה אותה ישנה בבגדיה וכולה משדרת תום, כזה שיש רק לילדים ורק בשנה " למרות שהיא בוגרת היא גם כל כך ילדה" חייכה לעצמה אמא. היא נגשה אליה כסתה אותה ונשקה למצחה, מקווה שכך היא תשאר לתמיד, למרות כל מה שספר יעקוב.... אומנם אמא ידעה יותר מהרבה אנשים אבל לו באמת הייתה יודעת את העתיד היו תקוותיה שונות לגמרי.