קולז', הונגריה, 1944, מלחמת העולם השנייה.
בתקופה הזו הונגריה כבושה על ידי הגרמנים אך הם כבר מתחילים להחלש. בריטניה פתחה נגדם במלחמה, והם רוצים להספיק לחסל את חצי מיליון היהודים האחרונים שנותרו בהונגריה.
...
כבר יומיים אמא בוכה.
יומיים היא במיטה שלה, בקושי אוכלת ובקושי שותה, עיניה הכחולות רכות מדמעות וקמטיה עמוקים יותר מתמיד.
כשאני פותחת את הדלת המגולפת ונכנסת לחדר היפה בבית, שקירותיו ורהיטיו עשויים כולם עץ מלא, וכולו מרוהט בטוב טעם (טעמה של אמא), אני רואה אותה יושבת על מיטתה הרחבה, מחזיקה בידה את התמונה של משפחתה, גבה כפוף ועיניה זולגות דמעות מלוחות.
כשאמא שומעת אותי נכנסת היא מרימה את ראשה ומחייכת אלי.
והחיוך שלה- שהוא החיוך הכי עצוב שראיתי בחיים, מכאיב לליבי עד שאני חוששת שיתפקע מכאב.
אני נושמת עמוק ומנסה לגייס את החיוך הכי שמח שאני יכולה, כי בסוף גם חיוך עצוב זה חיוך, וזה הדבר הכי קרוב לשמחה שהיה בחדר הזה ביומיים האחרונים. אמא מרחיבה עוד קצת את החיוך אבל כשאני שואלת אותה מה שלומה הוא צונח שוב למטה. "אני? ברוך השם בסדר, ישתבח שמו. אבל אני זה לא העניין פה לצערי..." היא מחייכת שוב, חיוך שאני בספק אם אפשר לקרוא לו חיוך, וממשיכה: "הבנת הינד'לה צדיקה? אני בסדר, אבל הם לא. וזה מה שלא בסדר. אוי, ריבונו של עולם!" והיא שוב פורצת בבכי, כתפיה רוטטות ועיניה אדומות.
ובדיוק ברגע הזה, שאני חושבת שאני כבר לא יכולה יותר, אבא נכנס.
וואו, איזה הקלה! אני מרגישה שחצי טון ירד לי מהלב, אני כבר לא צריכה להיות אחראית על כלום, ולא לדאוג לכלום. אבא יעשה את הכל.
"שלום הינד'לה!" אבא מתכופף אלי ומחבק אותי "כל הכבוד על העזרה! ידעתי שאפשר לסמוך עלייך. מה שלום כולכם? אכלתם כבר?"
"כן אבא, הכנתי להם קורטוש (מאפה הונגרי שעשוי מבצק שמרים)."
"נו, בכל זאת ילדה," אבא מחייך אלי, "אמא לעולם לא הייתה מכינה משהו כל כך לא בריא בסתם יום רגיל..." הוא מנסה לשמח אותי.
אבל אני רק יותר מתעצבת, ומרגישה כאילו חצי הטון חזר אליי עם תוספת משקל.
"עכשיו אמא לא מכינה כלום." אני אומרת בכעס שמסווה את העצב העמוק שלי.
"נכון חמודה שלי, אז עכשיו יש לכם הזדמנות לאכול דברים מתוקים!" אבא ממש רוצה שאני אשמח.
"טוב." אני מושכת בכתפיי והולכת לסלון, אני לא רוצה לצער את אבא.
בסלון אני מתיישבת על הספה הנוחה ומנסה להירגע, אבל לידי מונח עיתון. ועל העיתון יש כותרות אדומות ענקיות, שגורמות לעיניי להחשיך