פרק 6.
יהודה הביט בו בפה עקום, תוהה מה עובר עליו.
וולטאר התנשם ופלט אנקות כאב. עוד רגע נוסף חלף, והוא נותר שרוע על הרצפה, עד שהתרומם לאיטו, צולע לעבר טומואה וגוחן אליו באיטיות דרמטית. ידו לפתה את צווארו. "אתה מת היום, מטומטם." הוא הושיט את ידו אל רובי, ובקבוק מים פתוח הונח בידו. "אתה מטומטם, אתה שומע? עשית את הטעות של החיים שלך."
וולטאר פרץ בצחוק מטורף, כשמשיניו זלג דם. "אחרי הכל, אתה יודע טוב מאוד מה התפקיד שלי." הוא שפך את תכולת הבקבוק על פניו של טומואה בחיוך סדיסטי.
טומואה השאיר את עיניו עצומות, החיוך עדיין נח על פניו, והוא חש את המים מרעננים את פניו.
"תהנה, תהנה. עוד רגע המוות מגיע." הוא זרק את הבקבוק הריק אל הרצפה, התיישב על בטנו, וחנק את גרונו בשתי ידיו. "להתראות בגלגול הבא." חיוכו התרחב בהנאה סדיסטית למראה הבעות פניו המתעוותות בכאב ובניסיון נואש לנשום.
טומואה קיפל את רגליו, וידיו אחזו בפרקי ידיו של וולטאר החונק אותו. פניו האדימו מחוסר חמצן, ופיו נפער בניסיון נואש להכניס אוויר אל ריאותיו. חרחורים נשמעו מתוך גרונו, עור פניו הפך לסגלגל, וידיו נקמצו סביב ידיו של החונק, כשציפורניו שורטות את עורו בחוזקה.
וולטאר התנשף בכבדות, עוצם את עיניו בכאב וחשק את שיניו. "תפסיק להילחם, י'מניאק. תן לי לסיים את זה מהר."
הוא התפתל על הרצפה, וגרונו המשיך להפיק קולות ככל שניסה לנשום.
יהודה הביט בהם באדישות, סוקר את הדם הזולג אל הרצפה מחתך הרקה מעל עינו של וולטאר. עיניו נעצרו על הידיים הקמוצות שהחזיקו במפרקיו של וולטאר בחוזקה, רעד בלתי נשלט עבר בהן. הוא בחן את פניו הפצועות של טומואה, שאיבדו את צבעם ובשפתיו הכחולות. קצה חיוך נתלה בזווית פיו.
רובי ומוישי החליפו מבטים, "לא כדאי לעצור אותם?" לחש רובי באוזנו הימנית של יהודה, עוקב אחר הבעות פניו של טומואה.
"וולטאר לא יסתבך?" לחש בקרירות מוישי באוזנו השמאלית, עיניו אינן סוטות מוולטאר.
יהודה צחקק בלגלוג, "הוא רוצה להרוג אותו. והוא יצליח לצאת מזה."
לפתע, נשמע קול רמיסת עלים חרישי אך חד. יהודה עצר לרגע את מבטו, כאילו קלט את הצליל הרחוק – רשרוש מוקפד של עלים תחת רגליים מתקרבות. הקול חדר אל אוזנו כמו לחש שקט בתוך הסערה, עורר סימן קטן אך ברור של נוכחות חדשה בסביבה.
הוא הרים את מבטו לעבר הקול ופגש את עיניה של לירן.
לירן פערה את עיניה בבהלה למראה וולטאר וטומואה, נועצת אותן בפניו הסגולות של הנחנק ובעיניו הנעצמות לאיטן. "מ... מה?" פלטה בהלם, מבטה התרוצץ במהירות בין יהודה, רובי ומוישי שעמדו ללא מעש, וחוזר אל וולטאר וטומואה. ידיה נקמצו לאגרופים.
טומואה חרחר, חש בחולשה עוטפת אותו, ידיו רפו לאט ונשמטו על הרצפה. עיניו נעצמו וראשו רפה הצידה.