פרק 15.

סאני מצמץ, "עיניים כחולות?"

השוטר הנהן לשניהם, "תרשו לי לערוך חיפוש?"

טומואה התקרב אליו, שילב את ידיו ושלח לו מבט שואל. "לי יש דיבור מזלזל?"

הוא הנהן נמרצות, "ומבטים."

סאני כיווץ את עיניו, "עיניים כחולות? אין לו בכלל כחול, ויש הרבה אנשים עם תיאור כזה." הוא טפח על רגלו בייאוש והתהלך בבית מצד לצד.

השוטר פשט את ידיו לצדדים בחוסר ברירה, "אני רק ממלא הוראות." הוא הביט בטומואה שעדיין לא הסכים לשום פרט מן התיאור, "אתה מוכן לדבר?"

טומואה הביט בו ולא אמר דבר. הרגיש את הלב שלו מאיץ את הפעימות כמו תופים, הלחץ עלה במעלה גרונו.

"לאן נעלמו—" החל השוטר וטומואה קטע אותו בחדות, "טוב, אבא. תטפל בו בשבילי?" הוא חייך במתיקות לעבר סאני, חיוכו מלא תקווה.

סאני גיחך, "לא ולא. אתה נשאר פה עד שהעניין נסגר."

כתפיו שחו, "אבל אני באמצע זום."

"לא אכפת לי." סאני פנה חזרה אל השוטר, שהביט בהם. "איך הוא יוכל להוריד אתכם ממנו?" הוא שלף כמה שטרות.

עיניו של השוטר נצצו והתמגנטו אליהם. "תנו לי רק לערוך חיפוש קצר בבית וזהו." אמר בהחלטה של רגע.

סאני דחף את השטרות בנחרצות לידיו של טומואה, עיניו היו נעוצות בשוטר, לא טורח לשלוח מבט בטומואה. "תן לו כשיסיים." הורה, ונעלם בחדר העבודה שלו. הדלת נסגרה מאחוריו ברכות.

טומואה חש את המגע המקומט של השטרות, ובעוד הוא פסע, שקוע בהרהוריו, אחרי השוטר שהחל בחיפושיו תוך שהוא מספר סיפורים, עלה רעיון בראשו. חיוך קטן הציץ מזווית שפתיו, הרי אבא לא יצא מחדר העבודה לפחות עד שש, אז הוא פשוט יביא לשוטר את הכסף ויצא מהבית.

"מה אתה מחייך? לא שמעת מה אמרתי?" השוטר עצר ממלאכתו, והניח את ידיו על מותניו בתביעה. עיניו הביטו בו בזעף.

טומואה מצמץ, והיטה את ראשו הצידה בשאלה. "אה? מה אמרת?"

השוטר נאנח, והניע את ראשו בייאוש. "הדור של היום. אמרתי שאם אשמע עליך פעם הבאה אז התיק שיש לך במשטרה לא ייסגר, אלא יבואו לעצור אותך וחבל."

טומואה הרים את שפתו, "מאיפה אתה יודע שיש לי תיק במשטרה?" שאל.

השוטר המשיך בעבודתו כשהוא מחייך, "זיהיתי אותך רק עכשיו". הוא פתח ארונות וטרק אותם חזרה. הזיז חפצים, ערך חיפוש בספות, ובמדפים.

טומואה צחקק, "קח." הוא הושיט לו את הכסף, "אני הולך."

השוטר הביט בידו המושטת, ומשך בכתפיו כשהוא מחליק את הכסף אל תוך כיסו. "יום טוב." הצגת פחות שיחות