פרק 12

הוא התיישב מול המחשב הדולק ולגם שלוק קר מהמשקה שאחז בעודו מנסה לגרש את הכאב החריף שקינן בגופו. המסך נצץ באור לבן בוהק, והוא נאבק להתמקד בשיעור התכנות שהחל הרגע, מקווה שהמילים והקוד יצליחו לסחוף אותו הרחק מהתחושות המציקות.

הוא נזכר בשיערו המלוכלך מדם ומאבק, ופנה במהירות אל חדר הרחצה. תוך כדי שהוא מגביה את עוצמת קול המחשב כדי שיוכל להמשיך להאזין לשיעור, הוא נכנס למקלחת וחפף את שיערו ביסודיות.

דפיקות חזקות וקצובות על התקרה, שנדמו כהולמות בראשו, גרמו לו להטות את ראשו ולהקשיב. הוא נאנח בכבדות, מבין שאין מנוס. מישהו למטה, בטח אחד השכנים, שוב איבד את סבלנותו. בקול כבד, מלווה בהרגשת הכאב והעייפות שפקדו את גופו, הוא החליט לרדת לפתוח את הדלת.

עם יד אחת הוא ניגב את שיערו הרטוב והושיט את היד השנייה לכיוון הידית, כשבליבו הוא מקווה שהמבקר ילך מהר. כשהדלת נפתחה, נחשף לעיניו שוטר במדים שעמד בפתח, כשעל פניו הבעה חמורה. בתגובה, הוא עצר את תנועותיו באחת ובהה בשוטר בעיניים פקוחות. הוא הרגיש תחושה מוזרה של בלבול ומתח שהחלה להתפשט בגופו. לאחר רגע של שתיקה, הוא שבר את הדממה ושאל בזהירות, "כן?"

השוטר הקשוח והגבוה עמד בפתח וסקר אותו במבט קר מכף רגל ועד ראש. עיניו חלפו על פניו העדינות, המכוסות בפצעים טריים. שפתיו התהדקו לקו דק, והוא פתח את פיו. "אמרו לי שמישהו נכנס לפה אחרי שגנב מהרחוב השני." אמר בקול בס עמוק ומחוספס.

טומואה מצמץ שוב ושוב, ידו שאחזה במגבת נחתה לצד גופו, ומבטו היה ריק מהבנה. "אף אחד לא נכנס לפה." אמר לאט, כאילו מנסה להיזכר אם באמת היה מישהו שנכנס מלבדם מבלי ששמו לב.

השוטר כיווץ את עיניו, בוחן אותו במבט חודר. "תיארו לי אותו בדיוק כמוך," הוא אמר בנימה שקטה ומאיימת. "אתה רוצה לעורר בעיות או לבוא איתי מרצון לתחנה?"

גיחוך של שעשוע עלה על שפתיו והוא הרכין את ראשו, ידיו על מותניו. בבת אחת הכל התבהר לו. הוא הבין מי עומד מאחורי העלילה, ומי תיאר אותו בפני המשטרה רק כדי לאמלל אותו ככל שניתן. הוא הרים את ראשו, חיוך של ביטחון נסוך על פניו, ואמר: "אני קטין. אתה צריך גם את אבא שלי כדי לעצור אותי."

השוטר העביר את לשונו על שפתיו היבשות במבוכה. הוא הבין שהילד מכיר את הכללים היטב, ולכן אינו יכול לעצור אותו. במקום זאת, הוא חייך קלות והנהן לעברו. "בבקשה, תתקשר לאבא שלך שיגיע." אמר.

טומואה העביר עוד ניגוב מהיר אחד על שיערו השטני והרטוב, ונכנס בחזרה פנימה. קולו התגבר, מלא שמחת זדון: "כנס, קח לך שתייה, תרגיש בבית, זה הולך לקחת המון זמן." חיוכו התרחב ככל שעלה בחזרה לחדרו, שם העביר סירוק קל בשיערו.

השוטר נכנס באיטיות, סרק את המקום בעיניים חשדניות וסגר את הדלת מאחוריו. "אתה מנסה למתוח אותי?" שאל בטון מאיים. "תיזהר, אני מכיר אותך. חבל שתלכלך את הקריירה שלך באלימות."

"אני יודע שאתה מכיר אותי." טומואה נכנס אחריו לסלון בצעדים נמרצים, החיוך הרחב עדיין על פניו. "אחרת," אמר בקול מתגרה, "לא היית עומד בפתח בנימוס, אלא נוהג באלימות מופרזת. אני טועה?"

השוטר הטה את ראשו הצידה, סורק את דמותו הנקייה של טומואה. הוא שיער שהספיק להתקלח, שכן בגדיו וגופו כבר לא היו מכוסים בדם כמו קודם. "אני..." הוא התבלבל לרגע, אך ניער את ראשו. "זה קרה לך מתישהו?" שאל בסקרנות בלתי מוסתרת.

טומואה משך בכתפיו באדישות, הבעת פניו בלתי מחייבת. "בלי קשר, אם לא ידעת, אני מפורסם מאז שאני קטן. כך או כך, זה לא יענה על השאלה שלך."